אישה פראית 🐅

יש בתוכי אישה פראית.

לא מנומסת.

לא מרצה.

לא מחכה לאישור מאף אחד.

אני זוכרת.

אני זוכרת בגוף שלי מה ניסו להשתיק,

מה כיסו בשטיחים עבים,

מה עבר מדור לדור

כאילו זו גזירת גורל.

ואני לא שוברת את הבית.

אני עוקרת את מה שכבר לא משרת אותי.

אני יודעת מתי האבל נגמר.

לא לפי שעון,

לא לפי מנהג,

אלא לפי הנשימה שחוזרת לאגן.

יש בי מים.

עמוקים.

כהים.

יודעים דרך.

המים האלה לא מבקשים הבנה.

הם מבקשים תנועה.

יש בי קלף אחד בלבד,

והוא לא שואל שאלות.

כתוב עליו:

סמכי על עצמך.

וכשאני שוכבת על האדמה,

יד על הלב,

יד על הרחם,

אני לא מתפללת לאל שמעליי.

אני זוכרת

שהאל

עבר דרכי.

ומשהו עתיק נרעד,

משהו נשי מתעורר,

והדרך

נפתחת.

🦋